בניית מותג אישי

לאחר שראינו שאין ברעיונותינו יצירת 'יש מאין' ואנו מתבססים על דברים הידועים לכולם או מידע שצברנו במשך חיינו, נשאלת השאלה – למה לי לנסות ליצור משהו? ואיך אצליח ליצור משהו שמייחד אותי?

העולם שלנו מלא במותגים שונים, שמות, פרצופים וסימנים שונים שאנו מזהים עם תכונות מסוימות. התכונות שאנו מייחסים למותג מסוים גורמות לנו להעדיף מותג אחד על פני מותג אחר.

הפסיכולוגיה האנושית גורמת לנו להתחבר לסיפור שמאחורי השם, דברים מקבלים ערך בזכות ההיסטוריה שלהם, השם שלהם או המותג שלהם. כל מותג שואל את עצמו "מי אני? כשאומרים את השם שלי, מה הדבר הראשון שעולה בראש?" וכך יוצרים את סיפור הרקע שמחבר אותם לקהל שלהם.

אנחנו מנסים להתחבר לסיפור של המותג מפני שאנו מחפשים אותנטיות. כל צרכן של שירות (מוצר, תוכן וכו') רוצה שחווית השימוש תיצור אצלו את ההרגשה האותנטית של אושר או תענוג מהשימוש בשירות זה. אנו מחפשים את החוויה התואמת לעולם הערכים שלנו, הגורמת לנו להרגיש שאנו מממשים את מי שאנחנו ושהחוויה היא אמיתית. חוויות אלה, גם כשהן קורות בעזרת מוצרים גנריים, בנאליים ונפוצים הינן אותנטיות מאחר והחוויה, והתחושה שקורית בעקבות החוויה, קורות אצלנו במוח. ולכן מקורן חסרי חשיבות כי תוצאת החוויה היא אמיתית.

ברגע שאנו רואים מותג מסוים אנו משליכים עליו תכונות מסוימות וסיפור מסוים. השלכה זו גורמת לנו לקבל חוויה טובה יותר או פחות בגלל מה שאנחנו יודעים על מותג זה. ניסוי שנערך בארה"ב בחן האם מחיר עוגה יכול להשפיע על הטעם שלו. הוצעו לעוברים ושבים חתיכת עוגה שעליה נכתב שמחירה 15$ לחתיכה. לאחר שטעמו מעוגה זו הוצעה להם עוגה שמחירה 55$ לחתיכה. הטועמים העידו שהעוגה השנייה הייתה טעימה יותר ואפילו פירטו את הגורמים ה"אובייקטיבים" שבגללם עוגה מספר שתיים הייתה טעימה יותר. העוגות היו זהות. אז למה כולם חשבו שעוגה מספר שתיים הייתה טעימה יותר?

מוצר או מותג נותנים הבטחה, הם באים להגשים איזשהו חלום, וכצרכנים אנו מאמינים בחלומות האלה. העוגה השנייה, בשל היותה יקרה יותר גרמה לטועמים לחשוב שהמרכיבים שלה היו איכותיים יותר או שהאופה שהכין אותה מוכשר יותר מאשר זאת של העוגה הראשונה, וכך יצרו לעצמם הבטחת איכות שהם האמינו בה לחלוטין. חשוב להדגיש שהחוויה הייתה אותנטית, והטועמים באמת הרגישו הבדל בטעמים. כך אנחנו יכולים להבין למה מותג אחד מועדף על מותג אחר למרות שאין בהכרח עדיפות אובייקטיבית.

החלטות הקשורות בבחירת מותג אינן תמיד נעשות בצורה רציונלית – אנו נותנים ערך לסיפור הרקע ולמקור של המותג. לכן, מותג הברבן פפי ון וינקל (Pappy Van Winkle Bourbon) הינו אחד המותגים הנחשקים בשוק הברבן. הסיבה אינה בהכרח איכות המשקה, אלא ייחודיותה ובלעדיותה. מזקקה זו מפיצה כמות מוגבלת של ארגזים בשנה ומחירה גבוה משל המתחרים, והמוניטין שהיא קיבלה בהתאם. אנו רוצים להאמין שככל שמשהו ייחודי יותר הוא אותנטי יותר וכך חווית השימוש תהיה מהנה יותר.

כשאנחנו באים ליצור את המותג האישי שלנו, אנחנו רוצים לתת את הסיפור שלנו, הרקע שלנו והמקור. המילים מקור ומקוריות באות מאותו השורש, זהו השורש שאם נגיע אליו נוכל למשוך אלינו את מי שמחפש אותנטיות ואת מי שאנחנו רוצים. אם נוכל לגרום לאנשים להתחבר למקור שלנו, הייחודי רק לנו נוכל להיות מקוריים, ייחודים וליצור חוויות אותנטיות אצל קוראינו או משתמשינו.

כולנו מכירים את זה שברגע שאנחנו מכירים אנשים בצורה מעמיקה יותר אנו נמשכים אליהם יותר, הצורה שבה אנו רואים אותם משתנה לטובה (במידה ואנחנו מגלים עליהם דברים חיוביים). כך גם עם המותג שאנו יוצרים לעצמנו. ככל שיכירו אותנו טוב יותר, יתחברו לסיפור שלנו ויזדהו עם עולם הערכים שלנו, אנו נהיה מושכים יותר כלפי חוץ. וכך ירצו להתחבר איתנו יותר ובצורה מעמיקה יותר. כך גם נוכל ליצור בידול משאר המתחרים כי החיבור יהיה אותנטי ואישי.

לסיכום, כדי ליצור משהו המייחד אותך עליך לנסות ולחבר את הקהל שלך אל סיפור הרקע שלך ולנסות לגרום להם להזדהות עם עולם הערכים שלך וכך ליצור אצלם חוויה שהם יחוו כאותנטית וייהנו ממנה בצורה המרבית.

תאוריית איש השלג האפריקני

בטום הוא ילד בן 12 שגדל כל חייו בכפר קטן וחם, צפונית לאבוג'ה, עיר בירת ניגריה, שבחורף הקשה ביותר הטמפרטורות מגיעות ל12°. בטום מעולם לא ראה אדם לבן ומימיו לא נחשף לטכנולוגיה. בחלומות הפרועים ביותר ובמחשבות הכי מרחיקות לכת, מעולם לא יכול בטום לדמיין איש שלג.

יצירת דמות או מחשבה ללא רפרנס קודם אינו חלק מהלקסיקון של המוח האנושי, גם ההמצאות הגדולות והמהפכניות ביותר התבססו על יצירות קודמות או על רעיונות לא ממומשים שאליהם נחשפו היוצרים הדגולים.

בספר קהלת, הנחשב לספר הפילוסופיה היהודי העתיק ביותר, כותב המחבר: "אין חדש תחת השמש". כלומר, הכול כבר נעשה. כל מחשבה שיש לך כבר נחשבה, וכל המצאה שיש לך כבר הומצאה. אז איך אנחנו ממשיכים לחדש ולקדם את עולמנו? הרי בדורו של קהלת שחי במאה ה-8 לפני הספירה לא חשבו על מכשיר שיוכל ליצור קשר עם מישהו במרחק אלפי קילומטרים בהזזת אצבע, או כלי תחבורה שיסיעו את עצמם ממקום למקום במהירות הגדולה פי ארבע מזו של סוס. כל פרות דמיוננו מושפעים בצורה ישירה או עקיפה מהתוכן שצרכנו ומהחוויות שחווינו במהלך חיינו.

מכאן עולות שתי שאלות: איך אפשר ליצור משהו שהוא מקורי והוא שונה למרות שהוא כנראה יהיה מורכב מאותם המרכיבים הנמצאים אצל כולנו? ולמה לנסות וליצור דברים חדשים ושונים אם כולנו כבר חושבים אותו הדבר ולא באמת נוכל לחדש שום דבר לסביבה שלנו?

מוזיקאים רבים בדורנו כמו בכל דור נאבקים במטרה להיות שונים ולהיות מקוריים. האמן המנוח פרינס סיפר בראיון שכשהוא עובד על אלבום, הוא מאזין רק למוזיקה שלו כדי שהרעיונות שעולים יהיו רק שלו. אך ניתן לשמוע השפעות ברורות של אמנים הקדמו לו כגון ג'וני מיטשל, ג'ימי הנדריקס ו"אדמה רוח ואש" (Earth Wind and Fire). מארק רונסון, דיג'יי ומפיק בינלאומי מספר בשיחת "טד" שבתור דיג'יי המנגן המון סוגים של שירים הוא מכריח את עצמו להתנתק לקראת הפקה של אלבום חדש, אך מעיד שגם הוא מושפע רבות ממוזיקה שחלחלה לתוכו גם אם לא כיוון לכך.

לאחר שראינו שלמרות הנסיונות הרבים של מוזיקאים שונים, שעליהם ההשפעה עדיין חזקה ועדיין פועלת, להיות מקוריים בעצמם נשנה את הפרספקטיבה מהשליליות שבעניין לחיוביות שבהשפעות המרובות. במהלך המאה ה18 נפגשו אנשי רוח רבים בבתי קפה בארה"ב כדי לדבר על רעיונות. בין אנשי רוח אלה נמנים האבות המייסדים ובתוכם בן פרנקלין. גברים אלה היו יושבים ומדברים על עניינים רבים ומתוך ההפריה ההדדית הגו רעיונות בנושאים מגוונים כמו פיזיקה, כימיה, דת ופוליטיקה. בן פרנקלין היה מאמין כל כך גדול בהפריה ההדדית שסרב לרשום פטנטים על רעיונותיו. להפך, הוא היה מפיץ אותם לכל מי שרצה לשמוע במטרה למשוך את תשומת ליבם של ה"גאונים" שיוכלו לפתח את הבסיס שלו. כמו שהרעיונות שלנו נוצרו בזכות הבסיס שעליהם הסתמכו, כך גם הם יכולים להוות הבסיס שעליהם ייווצרו רעיונות חדשים ומרחיקי לכת עוד יותר.

אם אי אפשר באמת ליצור ממקום נקי, וכולנו מושפעים מאותה התרבות הרווחת, למה לשבור את הראש בניסיון להיות שונה או לחדש? הרי המרכיבים הם אותם מרכיבים אצל כולם והמחשבות הן אותן מחשבות אצל כולם – מזה הסטנדאפיסטים הגדולים עושים את הכסף, מהתובנות שגורמות לכולם להניד את הראש באיטיות ולהגיד: "נכוווון".

עלינו ליידע את החדש ולחדש את הידוע. כלומר, הדברים השורשיים שלכולנו הינם מובנים מאליהם, ברגע שיזכירו לנו אותם ויציפו אותם לפני השטח אנו נבין בדיוק על מה מדובר ונוכל להתחבר. ומצד שני כל דבר חדש, עלינו לגרום לו להיות ידוע כדי שיוכל להוות בסיס לפיתוח של כל המוחות החושבים מסביבנו. לכן עלינו ליצור תמיד בצורה שמחדשת דברים ידועים וליידע את הציבור במה שאנו מאמינים שהוא חדש, למרות שהוא כנראה כבר ידוע.