יצירה בשבילי

המסע שלנו בעולם היצירה מגיע כאן לקיצו. דיברנו על מהי יצירה, מאיפה היא מגיעה ומה מטרתה. אשמח לשתף אותך עכשיו במהי יצירה עבורי, למה אני יוצר, איך אני יוצר ומה אני מנסה ליצור.

סיימון סינק, גורו השיווק הוויראלי ששיחותיו הן בין הנצפות באתר TED ובאינטרנט בכלל מדבר באחת ההרצאות שלו על מעגל הזהב. במרכז המעגל נשאלת השאלה - למה? בעיגול הבא השאלה - מה? ובעיגול החיצוני ביותר - איך? סינק טוען שרוב החברות פועלות מהחוץ אל הפנים ורק החברות המהפכניות ביותר מתחילות מהמעגל הפנימי ומשם יוצאות החוצה. כששמעתי את השיחה שלו בפעם הראשונה שאלתי את עצמי, האם אני עובד מהמעגל החיצוני פנימה או מהפנימי החוצה? האם המטרות שלי מניעות אותי או האם אני עושה דברים שמקבלים משמעות בדיעבד? מכאן נבעה השאלה הגורלית - למה אני עושה את כל מה שאני עושה?

כדי לענות על השאלה הזאת אתן רקע ביולוגי קצרצר. המוח שלנו מורכב משלושה מעגלים (מישהו מזהה דפוס חוזר?): גזע המוח – מערכת וסטים מתוכנתים מראש הפועלים בצורה אוטומטית ואינסטינקטיבית למען הישרדות הזן.
              מערכת הלימבה – אזור עצבי העוטף את גזע המוח ואחראי על רגשות בלבד.
              ניאו קורטקס – מערכת העוטפת את המוח ובה היכולת לזכור וללמוד, ולהוסיף מחשבה לתחושה או רגש.
מבחינה ביולוגית הקולטנים עוברים במערכת הלימבה לפני הניאו קורטקס ומכך אנו מסיקים שהמחשבה כפופה לרגש.

אם נשווה את שני המעגלים המדוברים נוכל לראות שאת התשובה למעגל החיצוני של סינק ניתן למצוא בגזע המוח – זוהי שאלת ה"מה?" הבסיסית ביותר. הפעולה שקוראת בסוף התהליך. מערכת הלימבה המפעילה את הרגשות מתקשרת ל"איך?" בצורה שבה מפרסמים מנסים לפענח שנים – מהו הרגש שגורם לבן אדם לעשות פעולה מסוימת (לקנות את המוצר שלי)? המעגל השלישי והחשוב ביותר הוא ה"למה?" מעגל זה פונה ישירות לניאו קורטקס מאחר והוא החושב ביותר ובו יש את ממדי הזיכרון והלמידה שמתקשרים לערכים השונים שבן אדם או חברה מנסים לייצג.

כשאני ניגש לחשוב על שאלת ה"למה?" הגדולה שלי עלי לזכור שמקור המחשבות ובסיסן מגיע מהרגש. אז אני שואל מה אני מרגיש שהוא ה"למה" שלי? זוהי שאלה קצת תמוהה כי כבר הבנו שה"למה" אמור להגיע מהניאו קורטקס. ובדיוק בשאלה הפרדוקסלית הזו אני מוצא את התשובה.

ה"למה" שלי הוא החיבור בין מערכת הלימבה לניאו קורטקס. אני משתדל למצוא ביטוי מילולי ורעיוני לרגשות השונים. כולנו מרגישים דברים שונים במהלך היום, והרבה פעמים איננו מצליחים לבטא אותם או להסביר אותם בצורה שבה נוכל לשתף אותם עם אחרים או אפילו לעבד אותם עם עצמנו. כל מה שאני עושה, מה שאני קורא, היחסים שלי עם חברים ומכרים – מטרתם ליצור את החיבור בין הרגש למחשבה. וכשממשיכים החוצה במעגלים – איך אני עושה את זה? על ידי הפנמה של הסביבה שלי והגדרתו וביטויו בצורה הנגישה ביותר. ומה הביטוי הזה? אם זה כתיבת פרסומות שמנסות לפגוע ברגשות הצרכן או בשיחות שונות המבטאות את הרגשות שאנו מרגישים.

החיבור הזה בין מערכת הלימבה לניאו קורטקס (או בין הרגש למחשבה) הוא משהו שכולנו מתעסקים בו באופן יומיומי והוא קריטי בהישרדות המין האנושי. הביטוי הסופי של החיבור הזה הוא ב"מה", בפעולות שאנו עושים. אם נסתכל על המילה רגש באנגלית emotion, ניתן לראות שהוא מכיל בתוכו את המילה motion, שהיא תנועה. כלומר, הרגשות הם המניע לפעולתו של אדם. בימינו אנו חווים לעיתים קרובות מדי השתלטות של הניאו קורטקס (המחשבה) על הרגש ופעולתנו מונעות ממחשבה המדכאת את הרגש – זוהי תרבות. אז איך מתוך המוסכמות החברתיות והמחשבה המדכאת עדיין ניתן למצוא מקום לרגש לבטא וליצור את הפעולות שלנו?

השלב הראשון בשבילי הוא המודעות. ברגע שאנו מודעים לכך שיש שני סוגים של מקורות לפעולות שלנו אנו יכולים להגדיר מתי אנחנו פועלים מהמחשבה ומתי מהרגש – זהו השלב השני. ברגע שאנו יודעים מי גרם לנו לפעול או ליצור בצורה שבה עשינו זאת אנחנו יכולים להגיע לשלב השלישי ולנתח לאחור למה פעלנו בצורה שבה פעלנו (שוב ניתן לראות כאן את השאלה הכה חשובה "למה"). החיבור אל המחשבות והרגשות שלנו גורם לשליטה ולשחרור עצמיים באותו הזמן בכך שאנו שולטים מי מכתיב את הפעולות ולומדים לשחרר במידת הצורך את אחד השלבים המחשבתיים בדרך לפעולה.

הקבלה נותנת לנפש שלושה "לבושים", שהם הכלים שבאמצעותם במתבטאים כוחות הנפש. שלושה לבושים אלה הם מחשבה, דיבור ומעשה. ניתן גם כאן לראות את התהליך שאדם עובר בדרכו ליצירה, מתחיל במחשבה – שזהו מקור הפעולה (מחשבה או רגש), עובר דרך הדיבור – שהוא ביטוי של הרצון לפעול בצורה מסוימת עד למעשה שהיא היצירה בסופו של דבר. כולנו מכירים את המחשבות או הרגשות האלה שנשארות אצלנו בראש ואינן אמתיות או מקבלות תוקף עד שלא ביטאנו אותן, והרבה פעמים קשה לנו לבטא אותן ולכן אין לנו דרך לפעול בזכותן. שוב כאן אני מוצא את ה"למה" שלי – הביטוי של הרגשות והפיכתן ליצירה.

לאחר שקיבלת טעימה מהתהליכים המחשבתיים והרגשיים שלי בנוגע ליצירה שעליה אני מקווה שלמדת קצת, אני מאחל לך לדעת להבין את עצמך ביחס לסביבה שלך ולבטא את עצמך בצורה שתיצור משהו מיוחד וייחודי לך ותהפוך את העולם הקטן שלך למקום טוב יותר.

תודה שקראת, ותמיד אשמח לשמוע מחשבות, תגובות ושיתופים שונים לגבי הדברים.

אינטליגנציות יוצרות

לאחר שראינו את מקור החשיבה המקורית, החשיבות של המקוריות ואיך להגיע לחשיבה מקורית, אני רוצה להציע דרך למצוא את הדרך שבה יהיה אפשר לבטא את היצירתיות. כלומר, איזה יצירה מתאימה לי?

ב1983 דוקטור הווארד גארדנר פיתח שיטה חינוכית הנקראת "תאוריית האינטליגנציות המרובות". במחקר זה חקרו גארדנר ושותפיו סוגים שונים של ילדים: עילויים, הדיוטים, מחוננים, אוטיסטים ועוד. הם הגיעו למסקנה שלאנשים שונים יש סט כישורים שונים ומיומנויות שונות המפותחות ברמות שונות. אינטליגנציות אלה מופיעות אצל כל אחד ואחת ברמה כזאת או אחרת.

 שמונה האינטליגנציות של גארדנר

גארדנר פיתח את שמונה האינטליגנציות הנ"ל ושיער שבעתיד בעקבות מחקרים נוספים יתווספו אינטליגנציות נוספות. גארדנר הגדיר את האינטליגנציה כ"יכולת לפתור בעיות או ליצור תוצרים שיש להם ערך במסגרת חברתית-תרבותית נתונה". ניתן לראות כאן את הדגש של גארדנר ביצירת תוצרים, הנושא שלשמו התכנסנו כאן היום.
לא כל יכולת היא אינטליגנציה – יש כמה קריטריונים, אתייחס לשניים מהם:
1. יכולת שאפשר לבטאה בעזרת מערכת סמלים (מספרים, אותיות, תווים וכו').
2. יכולת שניתן לפתח באמצעות למידה, ובעזרתה להגיע לרמת מומחיות.

הגדרת האינטליגנציה של גארדנר מתחברת אל הפוסט הקודם שבו דיברנו על חשיבה מחוץ לקופסא – היכולת לפתור בעיות. יכולת פתרון בעיות הינה יכולת מאוד מוערכת כיום בשוק העבודה, ולשם כך יש צורך ברמת יצירתיות בסיסית ולעיתים אפילו מתקדמת. הרבה מן היצירות הגדולות באות ממקום של פתרון בעיה בתחום מסוים – ממענה על צורך ציבורי, דרך עזרה לאדם בצרה עד ביטוי קשיים נפשיים פנימיים.
פתרון בעיות אלה הן יצירת תוצר בעל ערך במסגרת הנתונה, כך שעל-מנת ליצור עלינו להבין את הבעיה שמולה אנו מתמודדים, ולבחור את האינטליגנציה המתאימה והנכונה לנו, שבעזרתה נוכל לפתור את הבעיה וליצור את היצירה שלנו.

כדי להמחיש את הצורות השונות שבהן ניתן לגשת לבעיה, איעזר בעולם החינוך שממנו גארדנר הגיע.
אם ברצונך ללמוד על חוקי ביקוש והיצע בכלכלה, תוכל לקרוא על הנושא (מילולית), ללמוד משוואות מתמטיות המבטאות את זה (לוגית), לבחון טבלה גרפית המתארת את העיקרון (חזותית), לבחון את החוקים מתוך עולם הטבע (טבעית) או מתוך עולם המסחר (בין-אישית), לבחון את התופעה מתוך הגוף שלך [לדוג': כשאתה נותן לגוף שלך מזון הביקוש לרעב יורד. כשההיצע של המזון קטן, הביקוש של הבטן גדל וכך אתה נהיה רעב] (תוך-אישי וגופני), או לכתוב שיר על הנושא (מוסיקלית).

ראינו כאן שלכל אחד ואחת דרך אחרת להסתכל על בעיה ודרך אחרת לפתור אותה. אחד הקריטריונים שגארדנר נתן לאינטליגנציה היא שניתן לפתח אותה באמצעות למידה ולהגיע לרמת מומחיות. הרמב"ם, פילוסוף יהודי מהמאה ה-12, בספרו "שמונה פרקים לרמב"ם" - הקדמה למסכת אבות, בו הוא "עורך דיון" עם אריסטו על גישות שונות, כותב על נטיות נפש האדם. הרמב"ם סובר שאדם נולד עם נטייה מסוימת שאם הוא יפתח אותה הוא יוכל להגיע לרמת מומחיות. אין זה סותר את פיתוח הנטיות האחרות אך רמת המומחיות הגבוהה ביותר תהיה אצל אדם בעל נטייה מולדת לתחום זה. לדוג': שתי נשים בעלות נטיות שונות – האחת למוזיקה והשנייה לכתיבה (אינטליגנציה מוסיקלית מול מילולית). במידה ושתיהן יפתחו את התחום המוסיקלי באותה מידה, לראשונה יהיה יותר סיכוי להצטיין ולהיות עילוי בגלל נטייתה הטבעית. השנייה תוכל להצטיין אך היא תצטרך לעבוד קשה יותר מהראשונה כדי להגיע לרמה זאת.

לסיכום, לאחר שגילינו את נטייתנו הטבעית, זאת שאנחנו מרגישים שנוכל להצטיין בה בצורה הכי טובה ושאנחנו מסוגלים לפתח אותה ולהגיע איתה לרמות מומחיות והצטיינות, עלינו ללמוד אותה ולהתחיל ליצור איתה.
בפוסט הקודם דיברנו על יציאה משתי "קופסאות" במקביל המובילות ל"קופסא" משותפת חדשה – והגדרנו את זה כ"גאונות". גם כאן עיקרון זה של שיתוף עולמות שונים ביצירה יכול ליצור משהו שונה ומיוחד. השימוש באינטליגנציות שונות ביחד יכול ליצור משהו שאנשים רבים יוכלו להתחבר אליו מכיוון שהוא מונגש בצורות שונות. בנוסף, הוא מערב פתרון של יותר מבעיה אחת וכך יוצר משהו מקורי וחדש.

כאן מגיע האתגר הגדול – איך אני יודע/ת מהי הנטייה הטבעית שלי? איך עלי ליצור?

מבחן אינטליגנציות מרובות ניתן למצוא בלינק הבא (חשוב לקחת את התוצאות בעירבון מוגבל):

http://www.literacynet.org/mi/assessment/findyourstrengths.html

עוד על תאוריית האינטליגנציות המרובות של גארדנר:

http://www.institute4learning.com/resources/articles/multiple-intelligences/

שמונה פרקים לרמב"ם:

http://www.daat.ac.il/he-il/mahshevet-israel/yesod/rambam/shmona-prakim2.htm

יציאה מהקופסא

איך יוצאים מהקופסא אם אין קופסא?

לאחר שראינו את החשיבות בחיבור למקור ויצירת משהו מקורי, אני רוצה שנעסוק בפרקטיקה של היצירה בכלל וביצירה המקורית בפרט.
בנג'מין בלום, פסיכולוג חינוכי אמריקאי הקים ועדה בשנות ה50 של המאה ה20, שמטרתה לבקר את אופן הלימוד בבתי הספר שמתמקד בחשיבה מרמה נמוכה וכולל בעיקר משימות הדורשות זיכרון, שינון והבנה. השאיפה שלהם הייתה לקדם רמות גבוהות של חשיבה בלמידה כמו יישום של ידע קיים במקרים חדשים, ויצירה מקורית של התלמידים המושתת על בסיס ידע קיים.
בעקבות ועדה זו נוצרה פירמידת היכולות הקוגניטיביות של בלום (או הטקסונומיה של בלום) המדרגת את רמות החשיבה השונות שמגיעים אליהם בלימודים שונים.

כמו בכל פירמידה, הבסיס הוא התשתית שעליו שאר השלבים בנויים. אם הבסיס אינו חזק, השלבים הבאים לא יוכלו להחזיק מעמד וייפלו. הבסיס בפירמידה זו של בלום הוא ידע. אפשר להבין מזה שהבסיס לכל חשיבה מתקדמת ולאחר מכן יוצרת חייבת להתבסס על ידע מסוים.

ראינו בפוסט הראשון שכל רעיון מתבסס על רעיון אחר ויש צורך בידע מקדים כדי ליצור משהו חדש, אך אני רוצה להרחיב כאן על החשיבות של הידע שמתוכו מגיעים ליצירה. כשמדברים על חשיבה מקורית הקלישאה הנפוצה ביותר היא "לחשוב מחוץ לקופסא". כדי לחשוב מחוץ לקופסא עלינו להכיר את הקופסא, אנחנו צריכים לדעת מה הממדים שלה, מתי אנחנו חורגים ממנה, האם היא גמישה או שניתן לפרוץ דרכה?

הבנה זו גורמת לשלב הראשון במחשבה יצירתית להיות "הגדרת הקופסא" – הידע שעליו בונים את הפירמידה. ברגע שאנחנו ניגשים לנסות לחשוב על משהו יצירתי עלינו להתחיל בבסיס הידע שלנו. ניקח את הכתיבה כדוגמא; אם אני רוצה להתחיל לכתוב משהו אני לא יכול פשוט לשבת מול המחשב ולהתחיל לשפוך דברים מדהימים ומפוצצים. עלי להתחיל בחשיבה על נושא, מתוך הנושא אני בוחר תת נושא כדי למקד את עצמי יותר. לאחר בחירת תת הנושא אני צריך להחליט מה אני רוצה לכתוב על נושא זה, האם אני מביע דעה, מתאר, מסביר, מחדש? ברגע שהחלטתי מה הכיוון שלי אני צריך לבחור מהי הצורה שבה אני כותב, המבוסס על קהל היעד שלי. החלטות אלה מתבססות בעיקר על הידע שיש לי בנושא ובצורות הכתיבה השונות. לא אבחר בנושא שאיני מכיר, לא אביע דעה אם אני לא יודע מה הביסוס שלה ולא אכתוב בצורה שאיני מכיר.

כפי שראינו בדוגמא זו, על מנת ליצור את הקופסא שממנה אנחנו רוצים לצאת עלינו ליצור בסיס חזק של ידע שיוביל אותנו בתהליך. השלב הבא הוא יציאה מכמה קופסאות במקביל, וזוהי הגאונות האמתית. כל יציאה ממסגרת אחת מכניסה אותנו למסגרת אחרת, וכדי ליצור משהו שהוא באמת חוצה גבולות עלינו למצוא את המסגרת החדשה שהיא יציאה משותפת מכמה "קופסאות" שונות.
ניקח את האייפון כדוגמא; עד הצגתה ב2007 היה אייפוד שניגן מוסיקה עם גלגלת ומסך, והיו טלפונים עם קצת אפשרויות של מייל והתחברות לאינטרנט. היציאה הראשונה מ"הקופסא" היא מחוויית המוסיקה, שאין יותר גלגלת והמסך פועל באמצעות מגע. היציאה השנייה היא מתוך חוויית הטלפון הנייד ששימש כמעט ורק כטלפון נייד עם כפתורים קבועים ומקלדת קבועה. היציאה השלישית היא הממשק לאינטרנט הרחב יותר והגישה לאפליקציות השונות. כל אחת מהיציאות האלה הן פריצת דרך כשלעצמן, אך כשהחיבור ביניהן נעשה – זוהי גאונות.

השקת האייפון הראשון

כדי שנוכל באמת ליצור משהו גאוני ויצירתי עלינו לבנות בסיס ידע בכמה תחומים שונים ולמצוא את מרחב ההשקה ביציאה מה"קופסאות" השונות ולמצוא את התחום החדש שהוא היצירה החדשה. מטאפורה שלמדתי שעזרה בפעולה הזאת מבוססת על מים (לא אמרו כבר ש"הכל מים"?); ערוצים בהר זורמים לכיוון הנחל. במידה ונחסום את אחד הערוצים, המים ימצאו את הדרך לפרוץ ערוץ חדש ולהגיע לנחל. אז בפעם הבאה שתצטרכו לחשוב על משהו יצירתי, תתחילו ב"הגדרת הקופסא" ויצירת הגבלות כדי שתוכלו לצאת מהקופסא ולפרוץ את גבולות היצירתיות.